יפה דוד נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א

החלטה

בפני בקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה של הנתבעת. בתיק מתנהלת תביעה לתגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח חיים ואבדן כושר עבודה. הנתבעת שילמה לתובעת תגמולי ביטוח עד ליום 1.7.07. בתאריכים 14.6.07 ו – 10.10.07 הודיעה הנתבעת לתובעת כי אינה עומדת עוד בתנאי הפוליסה לתשלום תגמולים בגין אבדן כושר עבודה כיון שבהתאם לחוות הדעת הרפואיות שהתקבלו אצל הנתבעת היא לא אבדה את כושרה לעבוד בשיעור שמעל 75% כנדרש בתנאי הפוליסה. לאור מכתבי הדחייה והפסקת תשלום תגמולי הפוליסה הוגשה ביום 22.4.09 התובענה דנן. ביום 9.3.10 הוגש כתב ההגנה. התובעת טוענת כעת כי יש להורות על מחיקת מספר סעיפים בכתב ההגנה, בהתבסס על הנחיות המפקח על הביטוח בעניין זה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה החלטתי לקבלה בחלקה. אין חולק כיום, לאחר פסק הדין ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי נ' אסולין, (4.5.06) (אשר אישר את החלטת בית משפט השלום בראשון לציון בעניין זה מיום 16.12.04 בת.א. 3090/04 והחלטת בית המשפט המחוזי בת"א בבר"ע 1182/05, 1191/05 מיום 9.10.05 ולהלן: "עניין אסולין") כי להנחיות המפקח על הביטוח (מיום 9.12.98 ו – 29.5.02) לעניין חובת מבטחת להודיע למבוטח מלוא עמדתה באשר לתביעתו בהזדמנות הראשונה, לרבות הסנקציה של מניעות מלהעלות טענות נוספות לאחר מכן, ניתן תוקף על ידי בתי המשפט במסגרת תובענות לתגמולי ביטוח. נקבע כי הנחיות המפקח לא קבעו נורמה חדשה כי אם העלו על הכתב אחד ההיבטים והנגזרות של חובת התום הלב. צוין כי "במבחני השכל הישר, לחברות הביטוח די משאבי כסף ומשאבי זמן כדי להיערך כך שתשובותיהן למבוטחים לא יהיו חלקיות אלא מבוססות ורציניות" ( רע"א 1064/05 הנ"ל). יש להצטער על כך שלמרות שהחלטת בית המשפט העליון בעניין אסולין ניתנה כבר לפני כארבע שנים, עדיין מוגשים כתבי הגנה על ידי מבטחות שלא בהתאם להלכה הפסוקה ובתי המשפט נדרשים לעסוק בבקשות למחיקת סעיפים מכתבי הגנה שוב ושוב.

בענייננו – הנתבעת טענה במסגרת מכתבי הדחייה כי התובעת אינה עומדת בתנאי הפוליסה לאבדן כשר עבודתה. היא לא טענה כל טענה מעבר לכך. נבחן את הסעיפים בכתב ההגנה אותם מבקשת התובעת למחוק.

בסעיף 19(ד) לכתב ההגנה טוענת הנתבעת כי אבדן הכושר נגרם כתוצאה מבעיות ו/ או מחלות קודמות של התובעת ולכן אין כיסוי ביטוחי בגינן. בסעיף 20 טוענת הנתבעת כי התובעת נתנה תשובות לא מלאות ולא כנות בהצהרת הביטוח, ביודעין ו/ או בכוונת מרמה. בסעיף 21 טוענת הנתבעת כי התובעת פעלה בחוסר תום לב בעת ההתקשרות בחוזה הביטוח. בסעיף 22 טוענת הנתבעת כי התובעת מסרה לה עובדות כוזבות או העלימה ממנה עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבותה, והכל בכוונת מרמה. בסעיף 23(ג) טוענת הנתבעת כי אינה חבה בנזקים שהתובעת יכולה הייתה להקטין או לצמצם בנקיטת אמצעים סבירים והתובעת לא עשתה די כדי לצמצם נזקיה.

לאחר עיון בסעיפים הרלוונטיים ובטענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל לגבי כל הסעיפים, למעט לגבי סעיף 23(ג). הנתבעת מנועה מלהעלות בשלב זה טענות בדבר אי קיום חובת גילוי, חוסר תום לב, מסירת עובדות כוזבות, העלמת עובדות וכוונת מרמה. כל אלו הן טענות שהיה על הנתבעת להעלות מיד במסגרת מכתבי הדחייה. העלאת טענות אלו בשלב כתב ההגנה לראשונה אינה תואמת את הנחיות המפקח על הביטוח. מעבר לכך יש להעיר כי טענות אלו נטענות גם כעת בעלמא, באופן לא רציני וסתמי, ללא פירוט הטענות ומבלי לציין מדוע טענות אלו נטענות רק כעת, מעבר לעובדה שמבטחות נוהגות באופן שגרתי לרשום טענות אלו בכל כתבי ההגנה המוגשים על ידן. הנתבעת טוענת כי היא רשאית לטעון טענות מרמה גם בשלב מאוחר. אכן, אם מתגלות למבטחת עובדות חדשות לגבי מרמה מצד המבוטח, עובדות אותן לא ידעה ולא יכלה לדעת בעת שהשיבה לראשונה לתביעת המבוטח, רשאית היא לטעון עובדות אלו לראשונה במסגרת כתב ההגנה. לא כך בענייננו. טענות הנתבעת נטענות, כאמור, באופן סתמי וכללי, לא נטען כי התגלה לנתבעת מידע חדש רק עם הגשת כתב ההגנה, לא מפורטת טענת המרמה ומהן העובדות המבססות אותה ואין לאפשר להעלות טענות אלו כעת. ראוי היה לנתבעת לא לכלול מראש את הטענות האמורות, ומשכללה, ראוי היה כי תסכים לבקשה למחיקתן ללא צורך במתן החלטה זו.

באשר לטענה בדבר הקטנת הנזק בסעיף 23(ג) לכתב ההגנה - טענה זו כלולה באופן מהותי בטענה בדבר אי עמידת התובעת בתנאי הפוליסה בהתייחס לאבדן אי הכושר ולכשירותה לעבוד, וממילא נושא הנזק יראה תמיד מוכחש בכתב ההגנה, כך שאין להורות על מחיקת טענה זו.

הבקשה נדחית למעט האמור בסעיף 6 לעיל. הנתבעת תשא בהוצאות התובעת בסך 3000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתנה היום, י"ד סיון תש"ע, 27 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: